מבחנים – טיפים לכתיבה ולבדיקה

בניסוח גוף השאלה נסו להימנע משימוש במילות שלילה כמו "לא" ו"אין" (לדוגמה, "מה מהבאים אינו דרך לחישוב מהימנות?").
אמנם, קל יותר לכתוב שאלות מהסוג הזה, פשוט כותבים מספר עובדות נכונות לגבי הנושא, ואז משנים את אחת מאפשרויות התשובה, כדי שהיא תהיה התשובה הנכונה (כלומר השגויה...) - אך יש לכך מחירים.
שאלה כזו יכולה להכשיל גם נבחנים ששולטים בחומר, כיוון שהיא מבלבלת.

בגלל הלחץ, אפשר לפספס את מילת השלילה, ולהבין את השאלה אחרת.
בנוסף, שאלות מסוג זה אינן מדמות את השאלות שנשאלות במציאות, כמו "מה יכול להיות פיתרון לבעיה כלשהי" ולא "מה לא יהיה פיתרון לבעיה כלשהי".

לכן מומלץ לנסח את השאלה בחיוב.

עם זאת, יש מקרים שבהם דווקא יש היגיון לנסח את השאלה בלשון שלילה.

זה נכון במקרים שבהם רוצים לוודא שהנבחנים יודעים מה אסור לעשות או מאיזו טעות להימנע.
לדוגמה, "מה אינו טיפול מתאים לחולי אפילפסיה?".
במקרים אלו יש להדגיש את מילת השלילה, כדי למנוע את הבלבול.

הימנעו משלילה כפולה

אם בכל זאת כתבתם שאלה שיש בה מילת שלילה, הימנעו משלילה כפולה!

לדוגמה: "היעדר של אילו מהתופעות הבאות, אינו מהווה אינדיקציה למוות מוחי". 

כאשר יש שלילה כפולה, נדרשים הנבחנים למשאבים קוגניטיביים רבים, שאינם קשורים ישירות לחומר. זמן רב מתבזבז כדי להבין את הלוגיקה בשאלה ומה המשמעות של השלילה הכפולה. 

לכן רצוי לנסח את השאלה מחדש באופן חיובי או רק עם מילת שלילה אחת מודגשת.

אחת הדרכים לנחש מהי התשובה הנכונה בשאלת רב-ברירה, היא לזהות תשובה שהיא ארוכה יותר מתשובות אחרות. לדוגמה:

מדוע בבתי חולים ובמרפאות נוהגים להזריק תרופות לווריד ולא לעורק?

• קל יותר למצוא את ורידי הידיים
• ההחדרה לווריד מבטיחה שהתרופה תגיע מהר יותר ללב ותתחלק באופן פחות או יותר שווה בין אברי הגוף (התשובה הנכונה)
• ההחדרה לווריד מונעת זרימה מהירה של התרופה
• יותר בטוח להזריק לווריד מאשר לעורק

כשאנחנו כותבים מסיחים שגויים, אנחנו לא צריכים להקפיד על דיוק הפרטים, כי ממילא זה שגוי. לעומת זאת, התשובה הנכונה צריכה להיות מדויקת מאוד, ולכן פעמים רבות היא כוללת פרטים רבים, ובכך מסגירה את עצמה לנבחנים.

לכן מומלץ לוודא שהתשובה הנכונה לא ארוכה באופן משמעותי משאר המסיחים.

• "צלילה" לנושא ספציפי, שמאפשרת שליטה טובה יותר בכל מה שנדרש לתשובה מלאה, כמו גם ריכוז ומיקוד בנושא אחד (רלוונטי אף יותר כשעוזרי הוראה שונים בודקים את המבחן, וכל אחד צריך "להתמקצע" בנושא מסוים ולא בחומר של המבחן כולו).
• קל יותר לזהות התאמות שנדרשות למה שנחשב כתשובה מלאה. ההמלצה היא לבדוק כעשר תשובות של נבחנים, עדיין מבלי לתת ציון, על מנת לעשות "יישור קו". כלומר, לבדוק אם יש תשובות שלא חשבתם עליהן לפני כן, ונכון לקבלן. לחילופין, אם אף אחד מהנבחנים לא ענה כפי שציפיתם, לנסות להבין את הסיבה (אולי משהו בהוראה לא עבר טוב? השאלה לא היתה ברורה?). אם יש צורך - לשנות את הדרישה. יהיה קשה יותר לעשות את זה, אם בודקים מבחן שלם ועוברים למבחן הבא.
• מונע את אפקט ההילה (Halo effect). לדוגמה, אם תשובה של נבחנת לשאלה מסוימת היא מצוינת, והתשובה לשאלה הבאה קצת עמומה ולא מלאה, הנטייה שלנו היא להאמין שהסטודנטית יודעת את התשובה (היא הצטיינה בשאלה הקודמת). כמובן גם להיפך, כלומר, כשסטודנט ענה תשובה גרועה בשאלה מסוימת, גם אם התשובה לשאלה הבאה תהיה סבירה, ניטה לשפוט אותו לשלילה. בדיקה רוחבית תמנע את ההטיה הזו.
• כשיש מספר מעריכים של המבחן (לדוגמה, המרצה ושני עוזרי הוראה), בדיקה מסוג זה תסייע לנטרל הטיות של מעריכים, ולשמור על בדיקה יותר סטנדרטית (לדוגמה, מעריך "מקל", יקל על כל הנבחנים ולא רק על מבחנים ספציפיים שהוא בודק).